<h1>סמ"ק מצוריך סימן קמ"ג</h1>
<h2>דף קכא.</h2>
לספור שבעה שבועות כדכתיב (דברים ט"ז) מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות, ואמרו רבותינו (מנחות ס"ו) מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי, שבועי כדאמרינן יומי דכתיב (ויקרא כ"ג) תספרו חמישים יום, וזהו עד יום ולא נאמר יום חמישים אלא להביא קרבןא), ואמרינן פרק רבי ישמעאל (שם) קצירה וספירה בלילה והיכא שלא ספר בלילה סופר למחר בלא ברכה, וכת' רבינו שמשון ברבי אברהם (עיין בתוספות שם ד"ה זכר) עכשו בזמן הזה שאין הספירה אלא זכר למקדש אין להקפיד שיהא ודאי לילה, ומברך על ספירת העומר מעומדב). א) ולא לעניין הספירה כדמוכח במנחות וגם מתוך הפשט יש להוכיח דחמישים יום לא אסתפרו שהרי יש טיפחא בתספרו אלא ארישא דקרא דכתיב עד ממחרת השבת השביעית כלומר שהוא יום החמישים וכי היכי דהספירה לא קיימא אמחרת השבת השביעית דהא [כת'] עד ממחרת השבת השביעית עד ולא עד בכלל כדכתיב לעיל שבע שבתות תמימות תהיינה הכי נמי לא קיימא ספירה עד יום החמשים והוי כאילו היה כותב עד ממחרת השבת השביעית שהוא חמישים יום תספרו וכי תאמר למה הוצרך הפסוק לכתוב חמישים יום כלל כיון דלא קאי אספירה וכי צריך להודיענו כי מחרת השבת השביעית שהוא יום חמישים ויש לומר שהוצרך לכותבו כדי לסמוך עליו והקרבתם ולהכי נמי כתב חמישים יום אחר תספרו כדי לסומכו לוהקרבתם כך נראה, ע"כ לשון ס"ק. ב) ואומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על ספירת העומר שהיום כו', יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
